וְעַתָּ֖ה קְחוּ־לִ֣י מְנַגֵּ֑ן וְהָיָה֙ כְּנַגֵּ֣ן הַֽמְנַגֵּ֔ן וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו יַד־יְהוָֽה׃
ליקוטי מוהר"ן
וּלְהַכְנִיעַ הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת יָד, בְּחִינַת (הושע יב): בְּיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה. וְיָד הַיְנוּ בְּחִינַת שִׂמְחָה, בְּחִינַת (דברים יב): וּשְׂמַחְתֶּם בְּכָל מִשְׁלַח יֶדְכֶם. וְזֶה בְּחִינַת כְּלֵי זֶמֶר שֶׁמְּנַגְּנִין בַּיָּד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה שׁוֹרָה הַנְּבוּאָה עַל הַנְּבִיאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים־ב ג): קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְכוּ'.
בעל שם טוב
כה אמר ה' התבוננו וקראו וגו' ותרדנה עינינו דמעה (ירמיהו ט׳:י״ז), דאיתא בתיקונים (תיקון י"א דמ"ה ע"א) אית היכלין דניגנא דלא מתפתחין אלא בניגונא כמה דאת אמר (מלכים ב ג׳:ט״ו) ויהי כנגן המנגן וגו', ואית היכלא דדמעה, דלא מתפתחא אלא בדמעה, כמה דאת אמר (בפ' שמות) ותפתח ותראהו וגו' והנה נער בוכה ותחמול עליו, ותפלה בדמעה הוא מרוצה להקדוש ברוך הוא, כמו שכתב בזוהר (שמות די"ב ע"ב, תרומה דקס"ה ע"א) עד דלא יכיל למרחש בשפוותיה, והנה כמו בחורבן בית המקדש דאמר לו קודשא בריך הוא לירמיה לך וקרא לאבות ומשה היודעים לבכות (פתיחתא דאיכא רבתי סי' כ"ד) כן אנחנו נלמוד מזה:
תולדות יעקב יוסף
והנה תרמודיים מעבדי שלמה או בנות ציון עיניהם רכות מרוב בכי' בתפלה. והשיב שדרין בין החולות ע"ד עשה שבתך חיל ואל תצטרך לבריות. ואלו נשב' לבם בחרבם מרוב עוני וכמ"ש בש"ס דר"ה כל שנה שרשה מתחלה מעשרת בסופה לכך היתה דמעתי לחם משא"כ אלו ששותין ושמחים בחול כמו בחגים איך יכנע לבו בתפלה וק"ל מ"מ רגליהם של אפריקים רחבים כי שמעתי בשם הרב החסיד מוהרי"ל פיסטנר לישנ' דאמרי אינשי היכן הלך פלוני ומשיבין הלך לבה"כ ובהליכה למבצר אמרו שרץ במבצר וז"ש רגליהם לרע ירוצו וכו' ודפח"ח. וז"ש מ"מ רגליהם של אפריקים רחבים ר"ל שמרחיבים רגליהם במרוצה לרע משורש חם אבי כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב ומשני שדרין בין בצעי המים ר"ל כמו וירד מים עד ים כי הוא רודה בכל עבר הנהר.